חייב לפתוח עם הכאה על חטא. בניגוד לריצת הגברים, שם עמד לרוץ אלוף העולם במקצוע ושיאן העולם בחצי המרחק, לא האמנתי שלטסנגיי גידאיי בת ה-22, מחזיקת התוצאה הטובה בעולם ל-15 ק"מ, 44:20, תהיה מסוגלת אפילו להתקרב לשיא העולמי בן 12 השנה של בת ארצה, מגדולות הרצות למרחקים בהיסטוריה, טירונש דיבאבה, שנקבע באוסלו ועמד על 14:11.15 דקות. לא הייתי יכול לטעות יותר. סגנית אלופת העולם ב-10,000 מטר (30:21.23, אם אתם שואלים) ומי שהחזיקה בשיא אישי מרשים של 14:23.14 ב-5,000 מטר ו-8:20.27 ב-3,000 (עדיין מחזיקה באחרון, מן הסתם), נראתה מאוד קלילה ונחושה ונעזרה במכתיבות קצב מדוייקות מאוד, ביניהן שיאנית העולם ב-3,000 מכשולים, ביאטריס צ'פקואוץ' הקנייתית. נוסף על כך היא הסתייעה בטכנולוגיית הנורות המהבהבות, שעוזרות להכתיב אף הן לאורך כל הדרך את הקצב הנדרש לריצה. גידאיי חצתה את קו הסיום בתוצאה יוצאת דופן באיכותה של 14:06.62, ובכך הפכה לאישה הראשונה שיורדת מגבול 14:10 הדקות.
מיד אח"כ הוזנק מקצה הגברים ל-10,000. בדיוק כמו גידאיי, גם ג'ושוע צ'פטגיי נראה קליל מאוד, מרוכז ובטוח בעצמו. הכתבת הקצב המדויקת מצד שלושת הרצים המצויינים שעשו זאת, יחד עם טכנולוגיית הנורות, הביאו אותו למחצית הדרך בזמן של 13:07.73 וכעבור 26:11.00 דקות בדיוק הוא חצה את קו הסיום באצטדיון המטופח והכמעט ריק ב"עיר התפוזים" הספרדית. בעשותו זאת, הפנומן האוגנדי השלים שבירה שנייה בתוך חודשיים של שני שיאי העולם במרחקיי המסלול הארוכים, שהיו שייכים לקנניסה בקלה האגדי, מטובי הרצים למרחקים בכל הזמנים. לשם המחשת איכות שיאיו של האחרון, נציין כי שניהם החזיקו לפרקי הזמן הארוכים ביותר מאז שהחלו להירשם שיאי העולם במרחקים אלה – 16 שנה ב-5,000 ו-15 שנה במרחק הכפול. ייתכן כי שבירת שני השיאים (יחד עם השיא בעשרה ק"מ בכביש בתחילת השנה, שכבר שופר מאז) מהווים מעין פיצוי עבור הרץ מאוגנדה על פספוס ההזדמנות לזכות בזהב האולימפי לפחות באחד המקצועות הללו בעקבות דחיית המשחקים לקיץ הבא.
מה צופן העתיד? צ'פטגיי יישאר בספרד ויתכונן לקראת אליפת העולם בחצי מרתון, שתתקיים ב-17.10 בעיר גדיניה הפולנית. שיא העולם במקצוע שייך לרץ הקנייתי הרב-גוני ג'ופריי קאמוורור ועומד על 58:01 דקות. בהנחה שהריצה לא תתנהל בצורה טקטית, עם פתיחה איטית והגברה לקראת הסוף, ניתן להניח כי יש ביכולתו של צ'פטגיי לרדת מ-58 הדקות.
להערכתי (הזהירה מאוד), שיאה של גידאיי "פתח את הדלת" למירוץ בלתי רשמי לקראת נסיון הירידה ההיסטורי של הנשים מגבול 14 הדקות ב-5,000 מטר. הישג שנראה דמיוני, בלשון המעטה, עד לא מזמן. יתרה מזאת, הדרך לפריצת גבול זה תעבור, כפי הנראה, בשני ציוני דרך משמעותיים מאוד נוספים במרחקים התומכים – ירידה מגבול ה-3:50 ב-1,500 מטר (שיא העולם עומד כיום על 3:50.07 ושייך לגנזבה דיבאבה האתיופית, שקבעה אותו לפני חמש שנים) ושיפור שיא העולם בן 27 השנים בריצת 3,000 מטר של הרצה הסינית וואנג יונקסיאה, 8:06.11, שיש סביבו הרבה ספקות ומחלוקות עקב חשדות לשימוש בחומרים אסורים מצד האתלטיות הסיניות באותה העת.
האם הדבר ייתכן? אין באפשרותי לענות על השאלה הזאת ולא אוכל לחזות את העתיד. עם זאת, בהתבסס על מספר גורמים שיפורטו להלן, הדבר אינו בלתי אפשרי – שיאה הנפלא של גידאיי, הימצאותן של אתלטיות פעילות, לא פחות טובות ועקביות מגידאיי, שמתקיימת ביניהן תחרות פורה במקצועות הללו (סיפאן חסן, הלן אובירי, ביאטריס צ'פקואוץ', לורה מויר, קונסטנץ קלוסטרהלפן ועוד), שימוש בטכנולוגיות שונות כמו ה-Wave light ופיתוח הנעליים היעילות יותר, הפיכת האימונים למדוייקים ומדעיים יותר והגורם הנוסף, פועל יוצא של המדע, הוא החומרים הפרמצבטיים השונים, שעל אף המאבק בלתי הנלאה בעניין, השימוש בהם אינו זר, כפי הנראה, עבור חלק מהאתלטים הללו.
תודה
וואו, ערב מדהים שלא היה איש בעולם שהיה יכול לחזות את התוצאה שלו.
.
אני חייב לשאול – האם השיא של צ'פטגיי היה הבלחה חד פעמית או שנראה רנסנס לאחד המקצועות שנזנחו בשנים האחרונות?
קשה להעריך, אבל חושב שצ'פטגיי מאוד רחוק ממיצוי. הוא צעיר ובכושר מעולה ויש לו גם יריבים חזקים כמו יומיף קג'לצ'ה האתיופי, רונקס קיפרוטו הקנייתי ועוד. ישנם גם רצים מעולים לחצי המרחק, שבהחלט יכולים לרוץ היטב גם 10,000 כמו מוכתר אידריס וסלמון ברגה מאתיופיה, מוחמד אחמד מקנדה, ניקולס קימלי (שמשך אתמול את צ'פטגיי) מקניה וישנם גם נוספים.
השאלה הגדולה האם יש להם "אינטרס" לרוץ 10,000 באיצטדיון ולא לעבור למרוצי כביש (10K עד מרתון), אבל אני מניח שזאת תשובה שרק העתיד יוכל לתת…
רובם יכולים גם לשלב בין המרחקים ובין המסלול לכביש. אופי האימונים שלהם בהחלט מאפשר להם לרוץ מהר מאוד גם חצאי מרתון, למשל. צ'פטגיי, לדוגמה, ירוץ באליפות העולם בחצי מרתון בעוד תשעה ימים.
אותי הורג ממש שבארה"ב לא כותבים מילה על כך. אולי בניו יורק נטיימס. איזו אומה משונה!!!
באמת מוזר. בארה"ב יש הרבה אתרים שדנים בצורה מאוד מעניינת באתלטיקה ובפרט בריצה למרחקים כמו Lets run ו-Runners world, אך אינני יודע לגבי אמצעי התקשורת הממוסדים יותר.
תודה אלכס. בתקווה אנחנו בשנה אולימפית
תודה אלכס, ראיתי בהמלצתך (למרות הספקות לגבי אופי הריצה) והיה שווה.
.
חייב גם להגיד – איזה באסה שאין עדיין אולימפיאדה
מקווה שהמשחקים אכן יתקיימו בטוקיו בשנה הבאה. בהחלט לא מצב פשוט.
מעולה אלכס, תודה רבה
תודה רבה אלכס.
בהחלט כבוד רב לשני הרצים המעולים האלה (שכמובן שלא היכרתי בשמם . . .).
אני מניח שמכתיבי הקצב עזרו הרבה להשגת השיא. אם כי אישית אני מעדיף ריצה של 10-20 רצים עם מלחמה אמיתית על המקום הראשון. הטקטיקה מאוד מעניינת בעיקר בריצות ארוכות כי הסיכוי לשבור את היריב פסיכולוגית מאוד משמעותי.
העלית נקודה מעניינת, של ההשוואה לריצת כביש. בכמה הריתה על כביש איטית יותר מאשר על מסלול, ולמה?
אני מניח שבגלל שבמסלול ישנה חלוקה לסיבובים יותר קל לתכנן את הקצב. ויותר חשוב, במסלול ישנה כנראה פחות רוח.
כמו כן, אשמח לשמוע כמה מילים על טכנולוגיית הנורות המהבהבות להכתבת קצב.
כאן אפשר לראות ולהרחיב לגבי טכנולוגיית ה-Wave light.
https://youtu.be/74H0EHxyuuE
בשנה האחרונה הפערים בין שיאי העולם במסלול ובכביש בריצות הגברים די הצטמצמו. שיא העולם בריצה לעשרה ק"מ בכביש הוא 26:24 (של רנוקס קיפרוטו הקנייתי) ומהיר ב-13 שניות בלבד מהשיא על המסלול. העונה צ'פטגיי הפך לרץ הראשון שירד מתחת ל-13 דקות בחמישה ק"מ על הכביש (מרחק שלא מתחרים בו בתדירות גבוהה, יחסית), ושיא העולם שלו על המסלול מהיר בכ-15 שניות.
לא בקי מדי בסיבות לפערים בין המסלול לכביש, אבל הדברים שכתבת בעניין ההשפעה הפחותה של הרוחות ויכולת השמירה על הקצב בסיבובים הם הגיוניים מאוד ונכונים. סיבה נוספת היא הנעליים בעלות הנעצים ("ספייקס) שהרצים נועלים אותן, והן מסייעות להם להימנע מהחלקות ומאפשרות אחיזה טובה יותר במסלול הסינטטי שבאצטדיון.
עד שנת 2004 היחס אל התוצאות במירוצי הכביש, לרבות מרתונים, חצאי מרתונים ומירוצים לעשרה וחמישה ק"מ, היו כאל "התוצאה הטובה בעולם" ולא כשיא עולם בגלל ההנחה (המוצדקת מאוד, לעניות דעתי) שכל מסלול כביש, הגם שהוא מדוד היטב, שונה ממסלול בעל אותו המרחק בעיר אחרת.
השיקולים לשינויים בטרמינולוגיה היו ככל הנראה הרצון לקדם את הפופלאריות של הענף ולגרום להעלאת ההכנסות. בנוסף, אמצעי המדידה אכן השתפרו משמעותית והמסלולים נמדדים באופן מדוייק ביותר.
אישית, העדפתי את ההגדרה הקודמת, כי על אף השיפורים בטכנולוגיות המדידה, עדיין קשה מאוד להשוות בין מסלולים בערים שונות מבחינת הפניות השונות, הסיבובים וכו'.
תודה על התשובה המעמיקה. בתור מי שרץ בשדות אני יכול להעיד שכל שינוי הכי קטן בתוואי משנה מאוד את המאמץ והקצב. אותו כנ"ל גם לגבי רכיבת אופניים, לתוואי משמעות מאוד גדולה (ברור שישנן גם עליות וכל זה).
ועדיין הרוח היא גורם קריטי.
כשאני רוכב מהבית לאוניברסיטה (דרך עפר, 15 ק"מ) זה לוקח לי בין 33 דקות (הכי מהר) ל-45 דקות (הכי איטי).
הגורם של הרוח הוא כ-5-6 דקות. באחוזים זה יוצא 12%-13% שזה המון-המון לרוכב תחרותי.
אלכס תודה רבה טור חשוב
2 השקל שלי
השקל הראשון : סיפרת על השיא של הסינית ב 3000 זה היה שיא מפוקפק מאד שנקבע ב 93 באותו הזמן פרצו להם 3 סיניות במרחק ולקחו את שלושת המקומות הראשונים באליפות העולם בגטבורג 1993
כולם נעלמו כלעומת שבאו כולל הרצות ל 10,000 שלקחו אז זהב וכסף
וכן האלופה ב 1500
בקיצור 6 רצות סיניות שונות לקחו מדליות 3 מהן זהב עוד 2 כסף
כולם נעלמו מיד אח"כ ולאף אחת למשל אין ערך ויקפדיה בעברית
השקל השני :
דיברנו על ריצת מסלול לעומת ריצת שדה
לסבר את האוזן הרבה מאד רצי מסלול עוברים בשלהי הקריירה לריצות שדה ובפרט במרתון
יש לכך מספר סיבות אך אולי המרכזית שבהם היא שהקצב ב 10,000 גבוה ביחס למרתון
אם ניקח למשל את שיא העולם הטרי ב 10,000 נגלה שהקצב עומד על 2.37 דק לכל ק"מ
בעוד השיא במרתון הוא 2.01.39 שהוא בערך 2.53 דק לק"מ
במילים אחרות באיזה שהוא גיל יותר קל להם לשמור על קצב 2.53 דק ומטה לק"מ מאשר על 2.37 ומטה
בקיצור יותר קל להם לרוץ בקצב קל ב 15 שניות לק"מ שזה שניה וחצי ל 100 מטר אבל כפול 4.2 פעמים מאשר "לקרוע" עצמם בריצה "קצרה"